"כשהיא מגלה שבעלה קנה שרשרת זהב למישהי אחרת...מתוך "אהבה זה כל הסיפור
ברכות יומהולדת מדגישים לי כמה אנחנו בנאלים.
יש 3 סוגי ברכות נפוצים –
1) איחולי בריאות, שפע, שגשוג והצלחה, שזה הגרוע מכל,
2) תמשיכי להיות כל כך מהממת\מדהימה\מעוררת השראה, שאולי בעצם זה יותר גרוע או
3) תודה על כל מה שאתה עבורי, שפה אנחנו בעצם כותבים על עצמנו, למרות שזה יומהולדת של מישהו אחר.
אז לצד ההזדמנות שימי הולדת מביאים עימם, לעצור רגע, לחשוב על השנה שעברה ולהוקיר תודה על מי שלצידי, הם תמיד מעלים אצלי את הפחד מהבנאליות. הפחד להפוך לקלישאה. בחיים בכלל ובזוגיות בפרט.
לבן זוגי הייתה יומהולדת השבוע, אז ככה נראית ברכת יום הולדת אצלנו בבית:
זו לא תהיה ברכת יומהולדת סטנדרטית.
ולא בטוח שהיא תקבל אצלך ציון עובר, כי היא לא בלשון חיוב, כמו שאתה תמיד מעיר לי, היא על השלילה - "שלא ככה וככה" כזה. ככה אני. חסרה. תמיד רואה את החור שבלבנה.
ליומהולדתך אני מאחלת לנו,
שלא נהפוך לקלישאה, ואחרי 20 שנות נישואין או פחות ניקלע למשבר. נרגיש שאנחנו כבר לא מסוגלים לראות אחד את השני, שאין אויר. ואז נרצה חדש שיציל אותנו מהריקנות של עצמנו, עכשיו שהילדים כבר גדולים.
שלא נגיע לשם ואז האדמה מתחת לרגלינו תישמט, ויישבר האמון, ונבין שהשני לא מובן מאליו. פתאום נבין שאתה לא שלי לגמרי, ושאני לא לגמרי שלך. ואז נתחיל לעבוד.
שלא פתאום אחשוש שתחפש ריגושים בחוץ, ואתחיל לקחת שיעורים בריקוד על מוט, וארוקן חצי מחנות לאביזרי מין, או אשקול שלישיה כדי להכניס קצת פלפל לאינטימיות שלנו.
שלא ניפול ל "ממי תביא את זה" ו "ממי תעשה את זה" ו"ממי, למה אתה לא..."
שלא אקרא לך שוב "אבא" כשהבנות בסביבה. זה מוזר מידי!
שלא נרדוף אחרי דילים לחופשה באירופה 4 פעמים בשנה, כדי לברוח משגרה של שמונה עד שמונה בלי הפסקה.
שלא נחייה כל הזמן בתחושה שיום יבוא ונחיה על איזה אי , ויהיה לנו שקט וזמן לנגן בגיטרה ולעשות יוגה בזמן שהבנות מתרוצצות כמו מוגלי על החוף.
כי אז ההווה שלנו מרגיש אפור. אז אנחנו בהמתנה. או להגיע לאי עכשיו או לשחרר אותו לאלתר.
שלא נתלונן כל היום על העומס ועל כך שאין זמן לתחביבים. זה אמנם נותן תוכן לשיחות חולין עם חברים, אבל זה בעיקר מעצים את התסכול ותחושת חוסר האונים.
שלא נוותר לעצמנו, ואחד לשניה, וגם לא לבנות, במקומות שהיינו צריכים לדחוף ולתת עוד פוש אחד.
ואולי כן ניפול לקלישאה, מי יודע.
אצלנו זה בכלל מועד לפורענות, כי אני הרי עוסקת בזוגיות ואתה יודע מה אומרים על הנעליים החסרות של הסנדלר או הבן שלו.
אז אם כן נהפוך לקלישאה, אז לפחות שיהיה בסטייל.
שנהיה מפוכחים שזה יקרה, שנדע שניסינו הכל אבל זו פשוט המציאות.
שלא נהפוך את זה לדרמה (למרות שזה יתרום רבות לכתיבה שלי).
במעבר חד ללשון חיובית, כי בכל זאת, אני עובדת על עצמי –
ביום יום אני לא חושבת על התרחישים האלו, לפחות מנסה למרות הסיפורים הרבים מסביב.
ביום יום, אני בעיקר מסתכלת עליך מהצד ומתפעלת ממך.מאיך שאתה משתנה כל הזמן.
מתגבר על כל מיני שדים פנימיים, ומסתער על דרכים לא ידועות, עם כיוון ומשאלת לב למשמעות ועשייה נכונה.
אין לי מושג לאן תגיע או מי תהיה עוד כמה שנים וזה מסעיר.
יותר מסעיר מנסיעה לאירופה או לאפריקה. תודה על ההרפתקאה הזו.
ולגבינו – אני אוהבת ומופתעת מהסינכרון שיש ביננו לגבי הרבה אספקטים של החיים, לגבי החינוך של הבנות, ההתנהלות הכלכלית, היחס למשפחה המורחבת, החשיבות והמחשבה שאנחנו מקדישים ליחסים ביננו .
לא מובן מאליו.
ובעיקר, אני אוהבת שאתה דואג להטעין לי את הנייד בלילה, זה מעשה של אהבת אמת. ככה זה. האבולוציה של הרומנטיקה.
וכמו בחיים, גם לברכה זו אין שורת מחץ או משפט מסכם.
אולי רק אאחל שעד היומהולדת הבא, אפסיק להשליך עליך את כל הפחדים שלי, למרות שאתה כבר רגיל לזה.
