ניו-יורק, 1999
הפרק השני נגמר בפרידה אחת וטיסה אחת לניו-יורק.
הפרק השלישי מתחיל (והמשיך לתקופה די ארוכה) בחצוצרות וכינורות, באביר על הסוס הלבן (נקרא לו י'), בחלומות שמתגשמים, אך היו בו גם סדקים. במבט לאחור, האהבה הגדולה שלי התחילה בשלוש בגידות קטנות – פעם אחת של י' בחברו הטוב, פעם שנייה עם האקסית המיתולוגית שלו, ופעם שלישית, כשנהפך לאיש אחר ממה שהכרתי. אני תמיד סלחתי. הרווח בשימור הזוגיות אז היה גדול. גדול מאוד, ושום מעידה קטנה לא הייתה מזיזה אותי משם.
וככה זה התחיל...
גיל 20. כבר בטיסה לניו יורק אני מחליטה שאני מנסה הכל. חווה את כל מה שלא העזתי עד עכשיו, אוכל, סמים, מסיבות, חברים...הכל. ובאמת ניו יורק מילאה את הבטחתה, לפחות כפי שהצטיירה בחלומותיי ויותר. הרגשתי שהכל נפתח. הכל אפשרי.
התגוררתי אצל חברה טובה מהתיכון. עוד לפני שהגעתי לניו יורק, חברתי זרקה לי בטלפון שאני חייבת לפגוש פה מישהו ושאנחנו מאוד מתאימים. עד שהגעתי לניו יורק שכחתי מזה. הכרתי את י' רק כמה שבועות אחר כך, כשחזר מעבודה במובינג. בינתיים, הכרתי את כל החבר'ה שלו. הם היו חבורה מגובשת, עוד מהקיבוץ. פתאום הייתי חלק מחבורה מגניבה. מה שאף פעם לא היה לי. הייתי בעננים. גרנו באותו בניין ובילינו ימים שלמים ביחד, מסתובבים ברחובות ניו יורק, בסנטרל פארק, במסיבות. אני וד', החבר הכי טוב של י', התחלנו להתקרב. ובילינו ערבים שלמים ביחד. לא ראיתי בזה משהו רציני כי הרגשתי שמשהו חסר שם. השיחות לא המריאו, לא היה עומק. בדיוק כשחשבתי שאולי יהיה נחמד רק בשביל סקס, י' הופיע.
הוא היה גבוה, יפה, מרשים, ומסעיר. והיה לו עיניים טובות. כולו שידר חופש, הרפתקאות וחיים מוקפים בחברים – בדיוק מה שהיה חסר לי. בדיוק מה שרציתי. הוא הגיע לשבועיים, לארוז ולעזוב לטיול למזרח. המשכנו לבלות כחבורה, אך י' הקפיד להתחמק ממני ווידא שלא נהיה לבד. לא באמת חשבתי שהוא מעוניין אבל היה מתח. אחרי שבוע, חברתי רמזה לי שהוא רוצה אותי אבל מתרחק בגלל חברו. באותו לילה לא הצלחתי לישון מהתרגשות. ומסתבר שגם הוא. בבוקר דיברנו. הבנו שזה רציני. ההתאהבות הייתה מיידית. הוא ביקש את רשותו של ד' להיות איתי. היו כמה ימים לא פשוטים. ד' לא דיבר איתי כמעט 3 שנים אחר כך.
את השבוע האחרון של י' בניו יורק בילינו ביחד, שמחים ומאוהבים. הוא היה האביר על הסוס הלבן שהבטיחו לי באגדות ובסרטים. לפני שעזב לתאילנד, הבטיח שיחזור. הוא אכן חזר אחרי 3 חודשים, לדירה ששכרתי לנו. אהבתי איך שהשתקפתי בעיניו. הייתי מושלמת בעיניו. טובה, אמיתית. מעניינת. משהו שהוא חיפש זמן רב. הכל הרגיש לשנינו טבעי, הקצב, ההתאהבות, אפילו המעבר לגור ביחד אחרי שבוע היכרות. לא היו ספקות.
הסדק השני התרחש כמה ימים לאחר שחזר אלי לניו יורק. מצאתי מכתב שקיבל מהאקסית המיתולוגית שלו יום לפני הטיסה שלו. מסתבר שבזמן הטיול הוא שכב איתה כמעט כל יום והם היו מדברים (או רק היא) על כך שבסוף הם יהיו ביחד. הרגשתי נבגדת. כעסתי. לא דיברנו יומיים שלושה. הוא ממש בכה והתחנן שלא אתן לזה להרוס לנו. שזה המחשבות שלה, לא שלו. בסוף סלחתי. האמנתי לו.
הסדק השלישי הגיע לאחר חצי שנה, כשנסענו למזרח ל 3 חודשים. בשבועיים הראשונים ביפן הוא פתאום התהפך. כאילו בן אדם אחר מולי. בקושי התייחס אלי. היה קצר רוח. הרגשתי לבד בארץ זרה. באיזשהו שלב התפרקתי ובכיתי. אמרתי שאם זה כך אני לא רוצה להמשיך לטייל. זה הגיע לו כהפתעה מוחלטת. הוא לא היה מודע. הבנו שזה כתוצאה מכך שהפסיק לעשן גראס. ממש גמילה קטנה. אחרי זה הוא התאפס והכל שב לקדמותו. זה קרה שוב בתאילנד. ושוב במהלך השנים שגרנו בניו יורק. עם הגראס הוא אדם אחד, ובלעדיו אדם אחר.
שלושת הבגידות הקטנות נשכחו עד לרגע שהתיישבתי לכתוב את הפרק. בזכרוני, ההתחלה שלי ושל י' הייתה התגשמות של כל חלומותיי מהתיכון. מעולם לא אהבתי והתרגשתי כך. ככה זה כשמתאהבים. הכל צבוע בורוד וקשה (או לא רוצים) להבחין בסדקים.
ונקודה למחשבה... חברים, חבורה, קומונה –
אני עכשיו מבינה כמה הנוכחות של 'חבורה' הייתה משמעותית באותה תקופה. עם י' פתאום הייתי חלק מחבורה. אף פעם לא הרגשתי חלק ממשהו וזה קסם לי. בפעם הראשונה בחיי לא הרגשתי בדידות. היום אני יודעת שהדגש יתר על ההיבט הזה הוא בבחינת תמרור אזהרה – ברגע שאני מתחילה לדבר על, ולרצות להיות בחבורה\קומונה\משפחה, זה תמרור אזהרה שאני מתרחקת מעצמי. ואולי הבגידות של י' היו הדהוד לבגידה שלי בעצמי. הבפנים שלי היה כנראה ריק מידי והייתי חייבת למלא אותו בחברים, חבורה, קומונה.....
